אלירן שמשון השכרת רכב בע"מ נ' עירית עכו

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 66,900 ש"ח, בגין פרסום לשון הרע.

העובדות

2.התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב. בחודש מאי 2010 היה רכב של התובעת שמספרו 4481067 (להלן: "הרכב") מושכר לחברת "דנאור אבטחה בע"מ" (להלן: "השוכר" או "החברה"), והנהוג ע"י מר ישי ברקוביץ (להלן: "הנהג").

3.ביום 9.5.10 בוצע ע"י הנהג עבירת תנועה בשטחה של הנתבעת, כאשר הרכב הוחנה עם כל ארבעת גלגליו על המדרכה, בניגוד לחוק. בגין עבירת תנועה זו נרשם דוח תנועה שמספרו 9901620 (להלן: "הדוח"). הדוח הוצמד לרכב ולא שולם. מאחר והרכב רשום על שם התובעת, הדוח נשלח אליה ביום 21.6.10.

4.ביום 27.7.10 התובעת שלחה לנתבעת בדואר רשום בקשה להסבת הדוח על שם החברה. לטענת התובעת הבקשה נשלחה יחד עם 4 בקשות נוספות (שאינן קשורות לתביעה דנן), בגין כלי רכב אחרים. פנית התובעת להסבת דוחות חניה התקבלה אצל הנתבעת ביום 29.7.10.

5.כאמור, פניית התובעת כללה לכאורה בקשה להסבת 5 דוחות חניה על שם שוכרי כלי הרכב. 4 דוחות אכן הוסבו לבקשת התובעת. הדוח נשוא התביעה לא טופל ע"י הנתבעת.

6.ביום 13.10.10 הנתבעת שלחה לתובעת דרישה נוספת לתשלום החוב בגין הדוח. הפעם מדובר ב "דרישה אדומה", דהיינו דרישה שכללה התראה, שאם החוב לא ישולם תוך 25 ימים הנתבעת תבצע הליכי גביה מנהליים, ובכלל זה תפיסה ומכירה של מטלטלין ועיקולים שונים. דרישה זו התקבלה ע"י התובעת לכל המאוחר ביום 21.10.10 (להלן: "דרישה שניה" או "דרישה אדומה").

7.ביום 21.10.10 התובעת הכינה בקשה נוספת לנתבעת להסבת דוח החניה, הפעם על שם הנהג. בקשה זו נשלחה לנתבעת ביום 12.11.10 והתקבלה במשרדי הנתבעת ביום 17.11.10.

8.ביום 18.11.10 הנתבעת הטילה עיקולים על סך 910 ₪, בגין החוב הנובע מהדוח. עיקול זה נשלח ל-3 בנקים בהם יש לתובעת חשבונות (בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מרכנתיל דיסקונט). בגין עיקול זה הבנקים ביצעו הפקדה של סכום החוב, מבלי שהיה בכך להגביל את הפעילות הבנקאית של התובעת מעבר לסכום הנ"ל.

9.בעקבות פניה טלפונית של התובעת, ישירות למחלקת הגביה של הנתבעת, העיקולים הוסרו ביום 21.11.10, אצל כל שלושת הבנקים.

טענות התובעת

10.הנתבעת התרשלה כלפיה בכך שלא הסבה את הדוח על שם החברה או על שם הנהג, למרות שתי בקשות שנשלחו אליה.

11.הנתבעת התרשלה כלפיה בכך שהטילה עיקולים בשלושת הבנקים איתם היא עובדת, ובכך גרמה לה נזק של פגיעה במוניטין אצל הבנקים.

12.יש בהטלת העיקולים משום פרסום לשון הרע על התובעת. כמו כן הטלת העיקולים שיבשה את עסקיה הרבים ופגעו במוניטין שלה. לפיכך על הנתבעת לפצותה, ללא הוכחת נזק מצידה, בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, בסכום הקבוע בחוק שעומד ביום הגשת התביעה על 66,900 ש"ח.

טענות הנתבעת

13.לא נפל פגם בהתנהגותה, לא נפלה אצלה טעות, היא לא התרשלה כלפי התובעת ובכל פעולותיה פעלה כדין ובאופן סביר.

14.הנתבעת מכחישה שקיבלה בקשה להסבת הדוח נשוא התביעה. לטענתה אם נפלה טעות כלשהי, סביר שהיא נפלה אצל התובעת, בכך שלא צירפה את בקשת ההסבה ביחס לדוח נשוא התביעה למעטפה שהגיעה אליה ביום 29.7.10. עצם זה שהנתבעת טיפלה בהצלחה בארבע בקשות להסבת דוחות אחרים, מעיד על כך שהיא טיפלה בצורה טובה וללא רשלנות בכל הבקשות שנשלחו אליה. לא סביר שלא היתה מטפלת רק בדוח אחד, אם הבקשה לגביו היתה כלולה במעטפה שנשלחה אליה. סביר יותר שהבקשה ביחס לדוח זה לא הוכנסה למעטפה אשר נשלחה.

15.התובעת היא זו שהתרשלה. התובעת היתה צריכה לעקוב ולברר מדוע הסבת הדוח נשוא התביעה לא טופל, בעוד 4 בקשות אחרות כן טופלו. התובעת לא היתה רשאית לשבת באפס מעשה, אלא היה עליה לפנות שוב לנתבעת מבעוד מועד, לברר את הענין, ובמידת הצורך לדאוג לכך שגם הדוח נשוא התביעה, מוסב על שם החברה או הנהג.

16.התובעת שוב התרשלה וישבה באפס מעשה ולא נקטה בשום פעולה ביחס לדוח וזאת עד ליום 12.11.10. למרות שהדרישה השניה נשלחה לתובעת ביום 13.10.10 והתקבלה אצלה לכל המאוחר ביום 21.10.10. לפיכך העיקולים שהוטלו ביום 18.11.10, הוטלו על פי סמכותה של הנתבעת כדין. זאת בחלוף תקופת 25 ימים מאז שהדרישה השניה התקבלה אצל התובעת ביום 21.10.10.